וישמע יתרו. נחלקו בו רבותינו י"א קודם מתן תורה בא כסדר הפרשה וי"א אחר מתן תורה בא מדכתיב אשר הוא חונה שם הר האלהים ועוד שאמר לו משה מיד בבואו אליו והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו ועוד ראיות אחרות ונתן ר' אברהם טעם לדבריו למה כתב זו הפרשה כאן להסמיכה לפרשת עמלק כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וציונו שנגמלהו רעתו הזכיר שעשה לנו יתרו טובה להורותינו שנשלם לו טוב וכשנבא להכרית עמלק שנזהר בבני קני העומדים עמהם ולא נוסיפם עמהם. והקשה הרמב"ן לזו הסברא כשאומר וישמע יתרו את כל אשר עשה ה' למשה וגו' שהוציאם ממצרים וקרע להם הים למה אינו אומר ששמע מתן תורה שהיא מן הנפלאות הגדולות שנעשו להם שנאמר השמע עם קול אלהים וכשסיפר לו משה את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים למה לא סיפר מעשה הר סיני ותירץ אולי יתרו שמע מיד יציאת מצרים ונסע מארצו ובא אל משה אחר מתן תורה מיד ולכך לא הזכיר שסיפר לו ענין מעמד ההר ההוא כי הדבר עודנו קרוב ועודם שם ובידוע כי סיפר אותו לו. וכתב הוא והקרוב אלי לתפוש סדר הפסוק שבא קודם מתן תורה מיד אחר מלחמת עמלק בעודם ברפידים והפסוק שאומר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים כך היה הענין כי הר סיני קרוב בדרך מדין שהרי משה הלך שם לרעות הצאן ויתרו בא עם בתו אל הר סיני ומשה וישראל היו ברפידים שהוא מקום אחר במדבר סין והוא מדבר גדול שנסעו בו הרבה מסעות לדפקה ואלוש ורפידים כולם ממדבר סין ומגיע עד הר סיני והמקום שלפני ההר נקרא מדבר סיני ושם הגיע יתרו ומשם שלח לו אני חותנך יתרו בא אליך ולא נצטרך לומר כי ויאמר הוא מוקדם. ועוד נראה לי מה שאומר כאן וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו שהיה זה בשנה ראשונה והלך אל ארצו לגייר משפחתו וחזר לו ועודנו בהר סיני כי קרוב היה למדין כי בנסוע המחנות באייר בשנה השנייה כשאמר לו משה נוסעים אנחנו וגומ' וענה אותו לא כי אל ארצי ואל מולדתי אלך והתחנן לו משה אל נא תעזוב אותנו ולא השיבו דבר נראה שקיבל את דבריו ולא עזבם אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק ובאו והתחברו עוד עם ישראל והיו בירושלי' בימי יונדב בן רכב ואולי בימות משה חזר לארצו הוא ובניו. ואיפשר שהיה הקיני היושב עם עמלק ממשפחת יתרו ולא בניו ועשו חסד עם כל המשפחה בעבור יתרו: למשה ולישראל. כי שמע הנפלאות שעשה עם משה שבא אל פרעה תמיד ומביא עליו מכות גדולות ואינו מפחד ממנו והנפלאות שעשה לישראל עמו. ור' אברהם אמר בעבור משה וישראל עמו ורוצה לומר המכות וטביעת פרעה שעשה בעבור משה וישראל עמו: כי הוציא ה'. תחלת דבר הוא ואינו חוזר על וישמע יתרו דבפ' בתר' דזבחים פליגי תנאי מה שמועה שמע חד אמר מלחמת עמלק הכתובה בצדה וחד אמר מתן תורה וחד אמר קריעת ים סוף ואם כי הוציא חוזר על וישמע יתרו הרי מפורש בהדי' מה שמע אלא אמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל ולא פי' ולהכי פליגי בי' תנאי וחזר והתחיל כי הוציא וגומר. כתב הרמב"ן אשר עשה אלהים כי הוציא ה' וגו' הזכיר תחלה אלהים השם שהיה יתרו יודע מלפנים וכי הוציא ה' בשמו הגדול שנודע עתה על ידי משה שבו נעשו האותות:
אחר שילוחיה. בשביל שאמר למעלה ויקח משה את אשתו ואת בניו וישב ארצה מצרים הוצרך לומר כאן שחזר ושולחה. וי"מ שאמר אחר שילוחיה לומר אע"פ ששלחה משה ממנו השיבה יתרו אליו כיון ששמע כל אשר עשה אלהים למשה אמר ראוי שתלך אחריו באשר ילך. וי"מ אחר ששלחה דורונות אליו כמו שלוחים לביתו. וי"מ ששלחה אליו שלוחים בסימנין שמסר לה וזהו אני חותנך יתרו בא אליך ע"י שליח. וי"מ שילוחיה ב' שילוחים אחד שנשארה במלון קרוב למצרים וחשוב זה שילוח שהניחה שם והלך ממנה ואחד ששלחה משם לבית אביה:
כי אמר גר הייתי. אע"פ שאין זה מקום לתולדותם מזכיר שם הבנים לפי שלא היה לו מקום לקרות שם לאליעזר מפני שלא מל אותו כי היה נחוץ לדרך ובהמולו היה נפגש מן המלאך ולא קרא לו שם ואמו ג"כ לא קראה לו ולכן הזכיר כאן חסדי המקום שעשה עמו שהיה גר בארץ נכרי' ונתן הודאה למקום שהצילו מחרב פרעה והטביעו בים והמליכו על ישראל:
ויאמר אל משה. פי' ר' אברהם וכבר אמר לו קודם שבא אליו אני חותנך יתרו בא אליך פי' בכתב שלחו כי אם היה על ידי שליח היה אומר הנה חותנך ואם דבר הוא בעצמו היה לו לומר הנני בא אליך. ובמדרש יש שזרק חץ והיה כתוב עליו אני חותנך וגו' ואע"פ שהיו עננים מקיפים אותם אפשר שלצורך שעה עבר:
ויצא משה לקראת חותנו. לכבד את חמיו כי אינו דרך כבוד שיצא הוא לקראת אשתו: וישתחו וגו' וישאלו איש לרעהו. פירש"י מי השתחוה למי הוי אומר זה משה שנקרא איש אע"ג דיתרו נמי נקרא איש דכתיב ויואל לשבת את האיש ואע"ג דההוא ברעואל כתיב אמרינן הוא רעואל הוא יתרו וי"ל שגבי משה כתיב והאיש משה ו"ו מיותר קראו בשמו ואמר עוד והאיש לומ' שנקרא איש מנהג העולם אבל ביתרו לא כתיב אלא האיש בלבד. ומיהו אין צריך ראיי' כי לפי הדברים היוצא משתחוה לבא: ויבואו האהלה ויספר. מכאן שאין משפרים בדרכים:
את כל התלאה. פי' ר"א מגזרת ונלאו מצרים והתי"ו נוספת ופירושו צרה שאדם נלאה מסובלה או להגידה:
ויחד יתרו. דרשו רבותינו ז"ל גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי'. י"מ דלאו דורות קאמר ממש שהרי אנו רואים בני הגרים ובני בניהם שהם צדיקים גמורים אלא פי' עשר דורות עד שיהיו לו עשר שורות של שער לבן:
אשר תציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. פי' בירך תחלה השם ית' שעשה נסים למשה שהצילו מיד פרעה שלא הרגו בהביאו עליו כל המכות ועל הזכירו בפרט חזר והזכירו בכלל ואמר אשר הציל אתכם פי' אתה והעם ועוד נס אחר אשר הציל את העם מתחת יד מצרים שהיו תחת ידם ויצאו לחירות. ור' אברהם פי' כי בירך תחלה השם שהציל את העם מתחת יד מצרים:
כי בדבר אשר זדו עליהם. פי' במה שהרשיעו המצרים לישראל נתברר לי כי גדול אלהים שראה ענים ורב ריבם ודן אותם. והרמב"ן פי' שלא דן אותם אלא על הזדון שהרשיעו עמהם לעשות להשליך ליאור קטניהם ולענותם בעבודת פרך יותר מן הראוי אבל במה שקיימו ועבדום וענו אותם על זה לא דנם:
ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים. כתב הרמב"ן כל זה היה טרם בואם לפני הר סיני וגם יתכן לומר שסידר הכתוב כל ענין יתרו אבל היה אחר ימים רבים שעמד עמהם ונתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם. ביום חתונתו כי הוא חתן דמים: לפני האלהים. פי' הרמב"ן שאהל משה היה במזרח אהל מועד:
ויהי ממחרת. פירש"י ממחרת יום הכיפורים והכי איתא במכילתי'. וכתב הרמב"ן אין דעתם שיהיה ממחרת יום הכיפורים כי יום הכיפור לא נזכר בפסוק שיאמר עליו ממחרת וגם אין הכונה שיהיה ממחרתו ממש שא"כ אכלו ביום הכיפורים אם היה להם יום הכיפורים בשנה ראשונה קודם שנצטוו ועוד כי ביום הכיפורים נתנו לוחות אחרונות ולמחרתו ירד משה לישראל ודיבר אליהם ככל אשר נצטוה ולא היה יום משפט שיעמדו עליו כל היום ואי אפשר לומר גם כן שהיה ממחרת יום הכיפורים בשנה שניה כי בנסוע הדגלים שהיה באייר של שנה שנייה הלך יתרו אלא פי' ויהי ממחרת היום שעשו זה שנזכר שהקריב יתרו עולה וזבחים ישב משה לשפוט את העם. והברייתא שאומרת שהיה אחר יום הכיפורים בא לומר שהיה אחר יום הכיפורים של שנה ראשונה כי לא היה להם יום פנוי למשפט מיום בואם להר עד אחר יום הכיפורים ולעולם לא למחרתו ממש. וי"מ שודאי כל הפרשה נאמרה על הסדר שמיד אחר מלחמת עמלק בא יתרו קודם מתן תורה כי קשה לומר שלא היו בניו של משה במעמד הר סיני ושלחו מיד קודם מתן תורה לגייר משפחתו וחזר בשניה והפסוק לא חשש לספר חזרתו בפעם שנייה ומה שכתוב בברייתא מחרת יום הכיפורים לאו יום הכיפורים ממש אלא מחרת יום כפרה שהביא יתרו כפרתו כשנתגייר ולמחרתו היה והכל קודם מתן תורה והיה כתוב בספרים יום הכפר' חסר והיה נקודה על הרי"ש וטעו הסופרים וכתבו הכיפורים. ומה שאמר משה והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו על הדינין שנצטוה במרה אמר. מה שכתוב בפירש"י אין פרשה זו כתובה כסדר שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שנייה וגו' לא הבנתי כוונתו שהרי כתוב כבר שויהי ממחרת הוא מחרת יום הכיפורים של שנה ראשונ' ואפשר שרוצה לומר על פסוק וישלח משה את חותנו שאותו ודאי לפי דבריו לא הי' אלא בשנה שנייה אבל ויהי ממחרת אע"פ שלא נכתב כסדר שהרי אחר מתן תורה הי' מ"מ בשנה שנייה לא הי' אלא מיד אחר יום הכיפורים בשנה ראשונה:
כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. השיב משה צריכין הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום כי לדברים רבים באים לפני: כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. פי' להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שאבד להם כי זה נקרא דרישת אלהים כי זה יעשו הנביאים כענין שנאמר ודרשת אח ה' מאתו האחיה מחולי זה ועוד שאני שופטם ועוד שאני מלמדם תורה והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו:
ויהי אלהים עמך. פירש"י אמר לו צא והמלך בגבורה. ור' אברהם פי' שמע בקולי ויהי אלהים עמך להצליחך בעצתי אם תשמע לי ובסוף דבריו אמר לו שיקח רשות מהשם שאמר לו וצוך אלהים ויכלת עמוד ובודאי שכן עשה שנמלך בגבורה: היה אתה לעם מול האלהים. פי' הרמב"ן על הראשון שאמר לו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים הודה לו ודאי צריך שתעשנו אתה ואי אפשר שיהי' אחר במקומך ואמר לו היה אתה בעבורם אל האלהים להביא לפניו הדברים שיבקשו וגם במה שאמר והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו הורה לו ואמר לו והזהרת אתהם שתזהירם אתה בעצמך מאוד ותלמדם התורה והמצות אבל במשפט שאמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו אמר לו שים לך שופטים עמך כי כבד ממך הדבר וטוב להקל מעליך ונשאו אתך. ויתכן לומר שגם בשנים האחרים נתן לו עצה בהם שאמר לו היה אתה לעם מול האלהים לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדורשו ולא יהיה זה במקום המשפט וגם בוהזהרת אמר לו דרך עצה להזהירם מאוד ולהורותם במצות אחרי שלא יעשה הוא בעצמו בהם את הדין. ושוטרים לא הזכיר כאן כי ידוע כי הרבה שוטרים למשה ולשופטים בדבר המשפט ולא היה זה מעצת יתרו. ור' אברהם פי' והבאת את הדברים הקשים ואלו הן שאמר לו משה תחלה כי יהיה להם דבר בא אלי ופי' לו אחרי כן הדבר הקשה יביאו אליך:
אנשי חיל. אנשים ראוים להנהיג עם גדול ובזה כל המדות כי אין אדם ראוי לזה אלא א"כ יהיו בו כל המדות ואח"כ פרט מי הם אנשי חיל אותם שהם יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע וחכמים ונבונים לא הוצרך לפרט כי פשיט' שצריכין להיות חכמים ונבונים כמו שפרט במשנה תורה גם כן חכמים ונבונים או שפרטן והכתוב קיצר כאן ופי' במשנה תורה כדרך המקראות ובמשה כתיב ויבחר אנשי חיל ולא הוצרך לפרט כי הכל בכלל אבל יתרו מפני שלא היה רגיל בעם הוצרך לפרט. אי נמי קאמר מכל ישראל לומר שהיו מובחרין שבכלן ובידוע כי הטובים שבכל ישראל כל המדות הטובות בהם: שונאי בצע. לפי הפשט על השוחד דבר הפסוק. וי"מ שונאי ריבוי ממון שאינו יגיע להעשיר. ופירש"י שונא ממון עצמו בדין כההוא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיני' ממונא בדינא לאו דיינא הוא לומר כל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציאו מידם בדין ישנאוהו ויחזרוהו מעצמם ולא ירד עמו לדין ואפי' הוא שלהם באמת כגון שקנה מהם עבד בלא עדים והאחר מוציאו ממנו בדין. וי"מ שונא ממונו כגון אם הבעל דין אלם ומגזם לו להפסיד ממונו אם לא יטה הדין אל ישמע לו ולא יחוש להפסיד ממונו: שרי אלפים ושרי מאות. מפני שהוקשה לר' אברהם מה צריכין לכל אלו השרים ועוד איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שופטים כי כן אמר משה ואקח את ראשי שופטיכם פי' שרי אלפים שתחת ידו אלף איש מעבדיו ונעריו וכן שר מאה שק' איש תחת ידו וכן שר חמשים ושר עשרה ומאלו לקח משה המספיקים לדון לששים רבוא ומנאם שופטים על העם ולא הזכיר הכתוב כמה לקח וגם שוטרים מינה כמפורש במשנה תורה ולא הוצרך לפרש אותם כאן כי אי אפשר לשופט בלא שוטר:
